זו רשומה ספונטנית, הבנה שעלתה בתוך טיפול. השאלה איך להתייחס למחקרים בתוך העבודה הקלינית וביחס לנסיון הקליני שמצטבר עולה אצלי שוב ושוב. כבר מספר פעמים קרה שהתבוננות עלתה בקנה אחד עם מחקר חדש שהתפרסם, למשל: אני רואה שאומגה 3 פעמים רבות דווקא גורם לסטרס ואז התפרסמו שני מחקרים האחד דיבר על חוסר באבץ אצל אנשים שחשים ברע אחרי שהם נוטלים אומגה 3 והמחקר השני על כך שיש לשמור על איזון השמנים בגוף ושעודף של אומגה 3 ישפיע לרעה. בכל מקרה חשרה לנושא, איך יכול להיות שמחקר קליני יתנגש עם התבוננות בקליניקה? התשובה הראשונה המתבקשת היא, ההתבוננות שלך לא נכונה. אבל מכיוון שאני לא מבטל כל כך מהר התבוננויות, יש עוד סיבה, בסיסית יותר והיא עניין של גדלים.
מחקר קליני בין אם הוא מתבצע על תוסף או על תרופה, מתייחס לאוכלוסיה גדולה. ככל שהמחקר היה מקיף וגדול יותר, כך הוא מקבל יותר התייחסות וגם מצביע על השפעה אובייקטיבית כללית ואובייקטיבית יותר. במחקרים קליניים משתדלים גם להתייחס למספר משתנים מועט יחסית משום שאז התוצאה משקפת את המציאות בצורה נכונה יותר. כך שמחקרים מראים לנו את ההשפעה של תרופה או תוסף תזונה על האוכלוסיה ועל משתנים מאד מסויימים באוכלוסיה (מחלה כזו או אחרת, כאב כזה או אחר)
בכל מקרה כשמגיעה מטופלת לקליניקה, כמות המשתנים שאני מתייחס אליהם הוא ענק. ולעיתים יקרה שלמרות שיש מחקר, מטופלת בודדת תגיב בדיוק הפוך למה שנמצא במחקר והעניין הזה לא יוצר סתירה וזה מה שמופלא בו. התנהגות של פרט אחד לא משליכה על התנהגות כוללת והשפעה כוללת לא משליכה על מטופל אחד. זה עניין של גדלים. ההשפעה על תא אחד בגוף שונה מאשר ההשפעה על הגוף ככלל.
מתי ההבנה הזו חשובה?
כשרואים תוצאות של בדיקות דם, בהן התוצאות משקפות "נורמה" באוכלוסיה.
כשמטופל מקבל תרופה או תוסף שהם "טובים לכולם"
כשאוכל "בריא" לאדם אחד וגורם מחלה לאחר.
כשמגיעים לקליניקה ואז הסטטיסטיקה נמחקת ומה שקובע את החוקים הוא הגוף של המטופל!
